השבוע התחיל עם רשימת משימות, רצונות, רעיונות…
והיום יום ראשון- יום צילומים לקורס של אחותי -בתשי.
לפני שנים הייתי שחיינית בנבחרת אליצור, ואני זוכרת את הרגע הזה בתחרויות
רגע לפני שהשופט שורק ואני קופצת ראש למים-עוצרת נשימה לכמה שיותר זמן כדי לשחות כמה שיותר מהר,
חלקיק שניה לפני השריקה החדה-
המאמנת הייתה נותנת לי דחיפה קטנה מאחורי הברך- היא הייתה מסתכלת על השופט, מזהה מתי הוא עומד לשרוק
ונותנת לי פור של מאית השניה.
עד היום רשום לי בגוף המתח של השניה הזו, הנגיעה של המאמנת שרוצה בטובתנו לתת לי עוד מאית כדי לנצח.
והייתי מנצחת. לא מעט.
אבל מפסידה כל-כך הרבה…. כל-כך הרבה שקט שהיה בטח עוזר לי כמתבגרת,
כל-כך הרבה שלווה, סבלנות, רכות שהיו רושמים לי בגוף איים של יציבות כשאצטרך…
כל-כך הרבה מאיות השניה שהפכו למדליות שקבורות היום בארון – ובמקומן יכולתי –
מה בעצם יכולתי?
יכולתי נראה לי פשוט- לנשום. לנשום עמוק, רגוע ,פשוט….
לנשום כמו שאישה צריכה לנשום.
הנשימה מלווה אותנו מרגע שנכנסנו לעולם הזה- ועד הרגע האחרון.
ההבדל באמצע הוא עד כמה עמוק תנשמי את הרגע. כמה מתח נחזיק בגוף, כמה פעמים נכווץ את הבטן בתוך ג’ינס או שמלה חדשה?
כמה נשימות עמוקות בשדה פורח או על ראש הר צלול נפספס.
כי רצינו לנצח.
לנצח את הזמן, לנצח את זאת שלצידי, לנצח את זאת מהפייסבוק, לנצח את הדמיונות….
כמה הפסדים נרשום בסרעפת, כמה כיווץ הבטן תאגור.
אז הבוקר- יום ראשון טיפוסי, נשארתי בגרבי בית הסרוגים והנעימים,
הכנתי קנקן תה ופירות חתוכים- וחיכיתי לאחותי.
ופתאום שמתי לב, שבימי ראשון אצלי סילבי המאמנת עדין עומדת מאחורי הברך שלי-
עדין מנסה לתת לי פור של מאית השניה כדי להגיע לסופ”ש ראשונה ומספיקה.
עדין אוספת מדליות זהב לארון החשוך.
אז היום, לרגע קטן, של נשימה עמוקה- נזכרתי איך הייתי רוצה לנשום.
לרדת מהמקפצה. לתת לבטן להתרכך, להשאר בגרבי בית ולכתוב לעצמי במחברת.
הבוקר נזכרתי שכל מה שאני מנסה לומר לנשים- אני חייבת לעצמי, לחזור לנשום על אדמה שקטה.
לחזור לקצב הנכון, השפוי, הטבעי לנו כל-כך. בלי תחרות, בלי דאגות, בלי פחד. פשוט לנשום את החיים עמוק עמוק.
עם כוס תה זוטא לבנה ופלחי תפוח. לחכות לאחותי ולהנות מכל רגע ביחד.
לנשום כמו אישה…
חייבת לדעת איך אתן מתחילות את השבוע ואם גם לכן מתחשק להשאר בגרבי-בית לכוס תה רכה?
הרי אחרי הכל- “הכל הולך אחר הפתיחה” – ואם נתחיל את השבוע כמו אישה- אולי גם נגיע לשבת-מלכה- ? מה אומרות חברות?
